ויזכור
כאשר זה עולה בך שוב
תחילה בא הזעם, י
רצון לראותם נכחדים, נעלמים, י
אך הם ישנם, ועוד איך
אז באה הפחד, י
שמה עוד ישובו. י
וגם זה חולף, י
ונותר רק הרצון להשלים, להמשיך, י
כאילו זה ניתן. י
והפרצוף המדושן של שותה הבירה הבוורי צוחק את צחוקו הרם, י
הנודף שחרור מעול הדאגות, י
ובתנו מתנפחת ונושפת דרשת האמת והצדק המוחלט, י
ואת רק עומדת שם מהופנטת, י
בוכה את בכי העבר. י
Leave a Comment
