החופש מממש לבוא
by EugenR on 12/06/1985
מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר, י
מעקם את אפך כמו ג’וקר.
היום יש גן אתה שואל, י
או כמה חבל אתה מילל.
עוד קצת לישון בבקשה, י
עד שנאחר את ההסעה.
אבל אימה מיד מזרזת, י
ואת פניך במים קרים רוחצת.
בגדים לובשים חיש ומהר, י
שמה את המיניבוס לא נאחר.
שלמה כבר הגיע לתחנה, י
ורפאל שוב שכח את הארוחה.
ודניאל שערותיו כמו קרוב ניצנים, י
דומה הוא ממש לליצנים.
לבסוף המיניבוס זז ונע, י
והילדים צועקים קדימה !
על פני נופי כינרת מרחפים,
וחשים כמו במעוף בעננים.
גם את החבר הדומם זוכרים,
ובירכת שלום לפסל אומרי,
ולבסוף גם לגן מגיעים,
וחיש מהר רצים למשחקים.
אך מקפידים לפני באו הגננת,
על המגלשה לקבל שפשפת.
והגנון רועש כמו כוורת,
מרוב פטפוטים ודברת.
מזל שהגיע שעת הריכוז,
והילדים מתיישבים על העכוז.
וכך עובר יום אחר יום,
והקטן נהיה גדול.
וגם משאלת לב ילדינו נתמלא,
וסיום שנת הלימודים סוף סוף הגיע.
אך חיש מהר יזכרו בעמירה,
וירצו לחזור מיד להתחלה.
וכאן השיר לסיומו מתקרב,
בואו נחשוב עוד מה נשאר בלב.
אך כן, את יהודית ועמירה אל לנו לשכוח,
שאת מעשיהם בלבות ילדינו נחרטה.
Leave a Comment
