החופש מממש לבוא
by EugenR on 12/06/1985
מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר, י
מעקם את אפך כמו ג’וקר.
היום יש גן אתה שואל, י
אוי, כמה חבל אתה מילל.
עוד קצת לישון בבקשה, י
עד שנאחר את ההסעה.
אבל אימא מיד מזרזת, י
ואת פניך במים קרים רוחצת.
בגדים לובשים חיש ומהר, י
שמה את המיניבוס לא נאחר.
שלמה כבר הגיע לתחנה, י
ורפאל שוב שכח את הארוחה.
ודניאל שערותיו כמו כרוב ניצנים, י
דומה הוא ממש לליצנים.
לבסוף המיניבוס זז ונע, י
והילדים צועקים, קדימה !
על פני נופי כינרת מרחפים,
וחשים כמו במעוף בעננים.
גם את החבר הדומם זוכרים,
ובירכת שלום לפסל אומרים,
ולבסוף גם לגן מגיעים,
וחיש מהר רצים למשחקים.
אך מקפידים לפני בוא הגננת,
על המגלשה לקבל שפשפת.
והגנון רועש כמו כוורת,
מרוב פטפוטים ודברת.
מזל שהגיע שעת הריכוז,
והילדים מתיישבים על העכוז.
וכך עובר יום אחר יום,
והקטן נהיה גדול.
ובסוף גם משאלת לב ילדינו נתמלאה,
ושנת הלימודים סוף, סוף הגיע לסיומה.
וכאן השיר לסיומו מתקרב,
בואו נחשוב מה עוד נשאר בלב.
אך כן, שכחנו את הגננת עמירה,
שמעשיה בלבות ילדינו השאירה.
שמעשיה בלבות ילדינו השאירה.
Leave a Comment
